הפחתת קנס אי הצהרה במועד על עסקה במקרקעין

הפחתת קנס אי הצהרה במועד על עסקה במקרקעין

לאחרונה, ניתן פסק-דין של ועדת הערר על החלטת מנהל מיסוי מקרקעין בעניין אלדד אריה (ו"ע 60830-11-17), לפיו הופחתו קנסות אי הצהרה במועד, על אף שהמנהל כבר נאות להפחית את הקנסות ולהעמידם על מחצית מהסכום.

בשנת 2001 מכר אדם חלק ממקרקעין שבבעלותו. שנתיים לאחר מכן מכר אותו אדם חלק נוסף באותם מקרקעין. רק המכירה השנייה דווחה למנהל מיסוי מקרקעין. לימים נפטר אותו אדם, ובין יורשיו לבין רוכשי המקרקעין הקונים התגלעו מחלוקות והוגשו תביעות הדדיות. בתביעות אלו נפסק בסופו של יום, כי הסכם המכירה השני הוא הסכם בלתי חוקי ולמראית עין בלבד, שכל מטרתו להונות את שלטונות המס. כן נקבע, כי היות שמדובר על אי חוקיות היורדת לשורשו של עניין, יש להורות על אכיפת הסכם המכר הראשון. היורשים נדרשו לדווח על ההסכם הראשון למנהל מיסוי מקרקעין.

היורשים דיווחו על העסקה למנהל מיסוי מקרקעין בשנת 2012, ובהתאם נקבעו שומות, בהן התווספו לקרן המס גם קנסות אי הצהרה במועד. קנסות אלו חושבו בהתאם להוראות סעיף 94א לחוק מיסוי מקרקעין לפי הנוסח שהיה קיים במועד העסקה והגיעו לסך של מיליון ₪. היורשים פעלו לביטול הקנסות, ולאחר דין ודברים שיעורם הופחת ב-50%. דעת היורשים לא נחה מהפחתת הקנס והם הגישו ערר לוועדת הערר.

העוררים טענו, בין היתר, כי הטלת קנס אי ההצהרה במועד היא בגדר סנקציה עונשית, שיש להפסיקה שעה שהאדם כלפיו מופנית הסנקציה נפטר, כפי שמופסקים הליכים פליליים. ועדת הערר דחתה טענה זו וקבעה כי מדובר בקנס אזרחי מנהלי. קנס זה נקבע בסעיף שנמצא בפרק העוסק ב"תשלום המס וגבייתו", הוא מהווה פונקציה של משך הזמן בו נעשה מחדל אי הדיווח והוא מוטל ללא צורך בהליך שיפוטי מקדים. לאור זאת, המנהל היה מוסמך להטילו על העיזבון.

טענה נוספת שהעלו היורשים היתה, כי מאחר שהקנסות הם סנקציה עונשית יש להחיל את תיקון החקיקה המאוחר והמקל. לעניין זה יובהר, כי עד לתיקון 70 לחוק מיסוי מקרקעין משנת 2011, קנסות אי ההצהרה במועד חושבו לפי מפתח של 1.5% מסכום המס, לכל שבועיים של פיגור בהצהרה. לאחר התיקון, נקבע גובה קנס אי ההצהרה בסכום קבוע – 260 ₪ לכל שבועיים של איחור בדיווח, ללא תלות בגובה המס. בענייננו, גובה הקנס המלא שהיה חל בהתאם לנוסח החדש של הסעיף היה בסך של 75 אלף ₪ בלבד, לעומת מיליון ₪ לפי הנוסח הישן, שחל על היורשים בנסיבות העניין. לאור הקביעה כי מדובר בקנס בעל אופי אזרחי, נפסק כי המנהל היה מוסמך להטילו בהתאם לנוסחו הישן של הסעיף.

ועדת הערר ציינה כי בנסיבות רגילות, פטירת הנישום היתה צריכה להצדיק הפחתה דרמטית של גובה הקנס, אך בעניינו, מדובר בנסיבות מחמירות של הונאה, בה היה מעורב גם יורשו של הנישום, ולכן יש לנקוט בגישה פחות סלחנית. על אף זאת, לאור העובדה כי האחראי הראשי למחדל אינו בין החיים, ולאור ההשלכות שיש לתת לתיקון 70 לחוק על הקנס החריג בגובהו, הוחלט לקבוע כי קנסות אי ההצהרה יעמדו על 250 אלף ₪, מחצית מן הסכום שקבע המנהל.

רוני חגאי-מולה, עו"ד (רו"ח), מומחית במיסוי מקרקעין

פורסם ב"נופשים", בתאריך  29/11/2019.

שתפו את הפוסט הזה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב print
שיתוף ב email
סגירת תפריט