במסגרת תיקון 76 לחוק מיסוי מקרקעין נקבע, כי פטור ממס שבח אשר ניתן לדירה יחידה מכוח סעיף 49ב(2) לחוק, ולדירת ירושה  מכוח סעיף 49ב(5) לחוק, מוגבלים בתקרה של 4,496,000 ₪. כך, בעת מכירת דירה ששוויה עולה על התקרה הפטור, ימוסה ההפרש שבין תקרת הפטור לבין שווי המכירה, כמכירה של זכות אחרת בדירת מגורים מזכה. שווי הרכישה והניכויים ייקבעו בהתאם ליחס בין החלק החייב לכלל שווי המכירה.

מלשון סעיף 49א(א1) לחוק, העוסק בתקרת הפטור, עולה השאלה, האם תקרת הפטור מתייחסת לכל מוכר בנפרד או שמא לשווי הכולל של הדירה הנמכרת. לשון החוק נוקטת במילים “עלה סכום שווי המכירה” ולא “עלה שווי הדירה הנמכרת”. לכאורה, עולה מלשון החוק, כי תקרתהפטור  מתייחסת לזכאות של כל מוכר ולא לשווי הכולל של הדירה. מכאן, שניתן לטעון כי במכירה של דירת מגורים המצויה בבעלות של שני מוכרים, אשר שוויה 8 מיליון ₪, יזכה כל אחד מהמוכרים לפטור מלא ממס שבח.

חיזוק לדעה זו ניתן למצוא בהוראות אחרות בחוק אשר בהן נקבעה תקרה לפטורים שונים, ובהן הובהר  במפורש כי תקרת הפטור הינה בהתאם לחלק היחסי הנמכר בדירה.

יחד עם זאת, נדגיש כי עמדת רשות המיסים היא, כי כוונת המחוקק היתה שתקרת הפטור תתייחס לדירה ולא למוכר, כפי שפרסמה הרשות בהוראת ביצוע 5/2013 – “התקרה הינה לדירה, כלומר במכירת חלק מהדירה תינתן תקרה יחסית לפי החלק הנמכר בדירה”.