עונת סקירת דוחות המס מצויה בעיצומה בימים אלה. בין היתר נהוג לבחון האם עסקאות בינלאומיות בין צדדים קשורים נערכו בתנאי שוק. פסיקת בית המשפט המחוזי בעניין חברת ספירה ואופק (שיוצגה על ידינו) מגלה כי קיימת אפשרות לחרוג מתקנות תנאי השוק, בנסיבות של התקשרות בין חברה ישראלית, הזכאית להטבות מס מכח חוק עידוד השקעות הון, לבין חברה זרה, ולהגדיל את היקף ההכנסות המוטבות בישראל.
חברה ישראלית העניקה שירותי מו"פ לחברה צרפתית קשורה והפיקה הכנסות מו"פ בישראל. החברה דרשה הטבות מס כחברה בעלת מפעל מועדף מכח חוק עידוד השקעות הון. סקר מחירי העברה שערכה הנישומה קבע את מחיר השוק לפי שיטת שיעור הרווחיות המקובל בענף, והראה כי בעסקאות דומות שיעורי הרווחיות עשויים לנוע בין כ-5% לבין 40%.
תקנה 2(ב) לתקנות מס הכנסה (קביעת תנאי שוק), התשס"ז – 2006 ("תקנות תנאי השוק") שהותקנו מכח סעיף 85א לפקודה (העוסק בקביעת מחירי העברה בעסקאות בינ-לאומיות) מגדירה 'טווח בין רבעוני' כטווח ערכים המצוי בין האחוזון ה-25 לבין האחוזון ה-75 של התפלגות טווח הערכים בסקר מחירי ההעברה.
הטווח הבין-רבעוני מספק אינדיקציה לטווח הסביר של מחיר השוק בין צדדים בלתי קשורים על פי עיקרון אורך הזרוע. בהתאם לכך, תקנות תנאי השוק קובעות כי כאשר מיושמת שיטת שיעור הרווחיות (כבענייננו), מחיר העסקה ייחשב כחורג מתנאי השוק, אם התוצאה שהתקבלה חורגת מהטווח הבין-רבעוני. ובמקרה שלפנינו, הטווח הבין-רבעוני לפי תקנות תנאי השוק עמד על שיעור רווחיות של 12.36% – 23.36%.
החברה דיווחה בשנות המס 2011 , 2012 ו- 2013 על רווח תפעולי ממתן שירותי המו"פ בשיעורים של 63.25%, 50.15% ו- 64% (בהתאמה), אשר חורגים באופן מובהק מהטווח הבין רבעוני. בהתאם, קבע פקיד השומה כי כל ההכנסות ממתן שירותי מחקר ופיתוח אשר חרגו מהטווח הבין-רבעוני לא היו בתנאי שוק. במקרה של חריגה מהטווח הבין-רבעוני, פקיד השומה רשאי לקבוע את מחיר העסקה על פי הערך המצוי באחוזון ה-50 של טווח הערכים, ובמקרה שלפנינו, שיעור רווחיות של 18.67%. פקיד השומה טען כי לחברה הנישומה היה אינטרס להגדיל את היקף ההכנסות ממחקר ופיתוח בישראל, בשל שיעור מס החברות המוטב החל על הכנסות ממחקר ופיתוח, וביקש לצמצם ולהעמיד את היקף ההכנסות ממחקר ופיתוח על פי תנאי השוק. בהסתמך על תקנות תנאי השוק, סיווג פקיד השומה את כל ההכנסות שעלו על שיעור רווחיות של 18.67% כהכנסות רגילות, אשר שיעור המס החל עליהן הוא שיעור מס חברות מלא, ולא שיעור מס מוטב.
במענה לטענות פקיד השומה, טענו כי סעיף 85א לפקודה חל רק במקרה שבו הצד הישראלי הפיק פחות רווחים, ולא יותר רווחים (כמו במקרה שלפנינו). בית המשפט קיבל את טענתנו וקבע כי: "בענייננו, הסעיף חל מקום שהעסקה הבין-לאומית הפיקה לצד הישראלי פחות רווחים מנקודת ההשוואה. המינוח שנעשה במסגרת הסעיף אינו יכול לשאת פרשנות לפי הוראות הסעיף חלה גם מקום בו הצד הישראלי לעסקה הבין-לאומית הפיק יותר רווחים מנקודת ההשוואה" (פס' 155 לפסק הדין).
שנית, וכטענה חלופית, טענו כי הואיל וסעיף 85א לפקודה לא חל בנסיבות העניין, אין לקבוע את מחיר השוק בהתאם לתקנות תנאי השוק, אלא לפי שיעור הרווח הגבוה ביותר שנמצא בחקר השוק בעסקאות בין חברות שאינן קשורות (40%). בית המשפט קיבל את הטענה החלופית וקבע כך: "הואיל ואין מדובר ביישום הוראת סעיף 85 א' לפקודה, שאינה חלה במקרה זה, ראוי היה לאמץ כאמת מידה אובייקטיבית את שיעור הרווח המקסימלי שנמצא בעסקאות בין צדדים שאינם קשורים ולראות בהכנסה החורגת משיעור זה, כהכנסה אחרת של המערערת, שאינה זכאית להטבות מס מכוח חוק העידוד" (פס' 160 לפסק הדין).
הנה כי כן, סעיף 85א והתקנות שהותקנו מכוחו, אינן חזות הכל, ובנסיבות המתאימות, ניתן לקבוע את מחיר השוק תוך סטייה מתקנות תנאי השוק.