הקלה במס רכישה לנכה, אור בקצה המנהרה

[עו”ד מאיר מזרחי]

נכה זכאי להקלה במס רכישה ברכישת מקרקעין למגוריהם . הקלה זו ניתנת לנכה פעמיים בלבד. ישנם מקרים בהם הנכים לא מודעים לזכותם זו ועולה השאלה האם נכה זכאי להקלה גם בשלב מאוחר יותר, סעיף 85 לחוק אמנם מאפשר תיקון שומה בתוך 4 שנים אך לעיתים נודע לנכה על זכאותו מעבר ל – 4 שנים.

לאחרונה פורסם פסק דינה של ועדת הערר במחוז תל אביב בעניין אפי חוגי אשר עסק בשאלה דומה, ובעיקר בסוגיה מהי “סיבה מספקת” המאפשרת למנהל להאריך את המועד בהתאם לסעיף 107 לחוק.

פסק הדין עסק בנכה אשר רכש דירת מגורים, ובמסגרת השומה העצמית לא ביקש את ההקלה לה הוא זכאי. בחלוף כ- 7 שנים מיום אישור השומה העצמית פנה למנהל בבקשה לתיקון שומה מכוח סעיפים 85 באופן שהמנהל ישתמש בסמכותו לפי סעיף 107, יאריך את התקופה לתיקון השומה מעבר לארבע שנים ויאפשר את ניצול ההקלה במס רכישה. המנהל דחה בקשה זו על הסף מהנימוק שמועד ההתיישנות, 4 שנים, הוא מהותי ולא ניתן להאריכו במסגרת סעיף 107.

בשנת 2019 קבעה ועדה הערר כי בהתחשב באינטרס קביעת מס אמת, יש לאפשר לנישום במקרים מסוימים את הארכת המועד הקבוע בסעיף 85, ובהתאם קבעה ועדת הערר כי הנישום רשאי להעלות בפני המנהל טענות וראיות המשכנעות כי אכן מתקיימת “סיבה מספקת“, תנאי נדרש להארכת מועד מכח סעיף 107. טענות העורר באשר לסיבה מספקת לטובת הארכת המועד לא התקבלו על ידי המנהל שקבע כי לא מתקיימת במקרה זה “סיבה מספקת”, ומכאן הערר שלפנינו.

רו”ח צבי פרידמן חבר הועדה (שהיה בדעת הרוב) השתכנע בכנות דברי העורר ותום לבו כגורם לטעות בדיווח על רכישה הדירה, ופסק כי כאשר אין חולק כי לנישום מגיעה ההקלה הקבועה בתקנה 11 וכי רק טעות בתום לב של הנישום הביאה לכך שלא ביקש את ההקלה, יש לראות בכך סיבה מספקת להארכת המועד לתיקון השומה על ידי המנהל.

כב’ השופטת ירדנה סרוסי קבעה בדעת מיעוט, כי יש לפרש את התנאי “סיבה מספקת” בצמצום, היינו רק במקרים חריגים. זאת לאור כוונת המחוקק כי לאחר מועד התיישנות שומה, עקרון הוודאות וההסתמכות עדיף, וכי לאיזון בין האינטרסים (עקרון סופיות השומה ועקרון מס אמת), נתן המחוקק ביטוי בתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 85.

עוד ציינה כב’ השופטת סרוסי כי בנסיבות של המקרה דנן לא התקיימה סיבה מספקת להארכת המועד, בין השאר משום שהעובדה שהעורר לא ידע את זכותו להקלת המס היא סובייקטיבית וכי היה עליו לבדוק את זכויותיו.

ועדת הערר קבעה כי מבין כלל המבחנים בחוקי המס להפעלת שיקול דעת המנהל (טעמים מיוחדים, נסיבות מוצדקות וכו’), “סיבה מספקת” הוא המבחן המקל ביותר, וזאת בניגוד לעמדת המשיב לפיה “סיבה מספקת” בראי סעיף 85 חלה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד.

נציין כי פסק דין זה עומד בסתירה לקביעת ועדת הערר במחוז ירושלים בעניין מנצורי (2018), לפיה סיבה מספקת מתקיימת רק כאשר “בנמצא נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות להאריך את המועד”, ואשר פסקה בנסיבות דומות פסק דין הפוך.

לסיכום, ועדת הערר קבעה כי בנסיבות העניין מתקיימת “סיבה מספקת” להארכת המועד לתיקון השומה. בנוסף נקבע כי מאחר שאין חולק כי מדובר בטעות שנעשתה בתום לב על ידי הנישום, הרי שגם אם קיים ספק באם מידת הדין מאפשרת את תיקון השומה, הרי שבמקרה דנן מידת הרחמים גוברת.     

שתפו את הפוסט הזה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב print
שיתוף ב email
סגירת תפריט