עדכוני פסיקה – אוקטובר 2021

עדכונים במיסוי מקרקעין

ו”ע (מחוזי ת”א) 20906-12-17 נרקיס נ’ מנהל מיסוי מקרקעין ת”א – סיווג נכס שנרכש מרוכש בקבוצת רכישה כדירת מגורים

העורר רכש בשנת 2016 זכויות במקרקעין מחברה בקבוצת רכישה (המוכרת) שהתגבשה עוד בשנת 2008 להקמת פרויקט מגורים בת”א. המחלוקת נגעה לסיווג הממכר – קרקע או דירת מגורים, ולשווי המכירה. נקבע, כי העורר נכנס בנעליה של המוכרת לעניין כלל המסמכים עליהם חתמה במסגרת התארגנות קבוצת הרכישה, לרבות הסכם השיתוף, ועל כן יש לסווג את הנכס הנרכש כדירת מגורים גמורה, בהתאם להוראות החוק שחלו במועד רכישת הזכויות על ידי העורר (לאחר תיקון 69 לחוק). ביחס לשווי המכירה נקבע, כי אין לכלול במסגרתו תשלומים מאוחרים וחיצוניים להסכם הרכישה, כגון תשלום פיצוי לרוכש נוסף שרכש את הנכס מהמוכרת במסגרת עסקה נוגדת בתמורה לוויתור על זכויותיו בנכס.

*        ר’ עניין אקרמן (ו”ע 48493-05-15), שעסק בנסיבות דומות, בו נקבע כי הרוכשים שרכשו את זכויות המוכרים שהיו חברים בקבוצת הרכישה, לאחר תיקון 69 לחוק, ימוסו לפי שיעור מס הרכישה הקבוע לדירת מגורים בנויה.

הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ”א-2021

מוצע לתקן את סעיף 91(ב) לחוק מיסוי מקרקעין. סעיף זה קובע כי אדם המקבל החלטה בהשגה שהגיש על שומה לפי חוק זה, ישלם את המס לפי השומה בתוך 15 יום ממסירת ההחלטה, ואם יבחר להגיש ערר על ההחלטה, עליו לשלם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת בתוך 30 יום ממסירת ההחלטה. מוצע כי תחול חובה לשלם 30% מהמס השנוי במחלוקת על נישומים שביצעו עסקה במקרקעין או פעולה באיגוד מקרקעין בשווי שעולה על 30 מש”ח, או שסכום המס השנוי במחלוקת שנקבע בהחלטה בהשגה בעניינם, עומד על 30 מש”ח לפחות.

עדכונים במס הכנסה

ע”א 1579/20 מלכסון אנגל נ’ פקיד שומה ת”א – לא ניתן להוריש הפסדים

לא ניתן להוריש הפסדים לצרכי מס, בין פירותיים ובין הוניים. מדובר בזכות אישית שאינה ניתנת להעברה, וזאת הן לפי לשון החוק והן לפי תכליתו.

ע”מ (מחוזי ת”א) 13328-11-19 שפונט נ’ פקיד שומה תל אביב 4 – פריסה ומס יסף

נקבע כי מס יסף יחול על מלוא רווחי ההון שהפיק הנישום בשנת המכירה, ולא על רווח ההון היחסי שמיוחס לכל אחת משנות הפריסה.

ע”מ (מחוזי ת”א) 46744-02-18 עיון נ’ פקיד שומה ת”א 3 – סיווג הכנסה ממכירת דירות

שני אחים מכרו כל אחד 3 דירות בתקופה של כ-4 שנים. מדובר בדירות בבניין שנבנה על גבי קרקע שהוחזקה על ידי המשפחה עשרות שנים כנכס הוני. הדיווחים על מכירת הדירות הוגשו למנהל מיסוי מקרקעין והמוכרים חויבו מס שבח. כעבור מספר שנים, מבלי שבוצע שינוי יעוד למלאי עסקי לפי סעיף 5(ב) לחוק מיסוי מקרקעין, קבע פקיד השומה שומות לפי סעיף 2(1) לפקודה לגבי כל התקופה.

נקבע, כי לכל הפחות, עד תחילת בניית בניין המגורים, החזקת המקרקעין אצל המשפחה היתה במישור ההוני, ובהתאם לכך לא קיימת הצדקה למסות את כל הרווח כהכנסה פירותית. בנוסף נקבע, כי לאור משך החזקת המקרקעין ע”י המשפחה, היעדר מומחיות נדל”נית והיעדר מעורבות בקידום תכנית משביחה וכן לאור קצב מכירות איטי, מדובר במקרה גבולי שלא מצדיק את ביטול שומות מנהל מיסוי מקרקעין על ידי פקיד השומה וקביעת שומות חדשות בהתאם לסעיף 2(1) לפקודה.

עדכונים במס ערך מוסף

ע”מ (מחוזי ת”א) 69931-03-19 ג’י אף איי סקיוריטיס לימיטד נ’ מנהל מס ערך מוסף תל אביב מרכזמע”מ בשיעור אפס על עמלת תיווך בעסקאות מט”ח בין בנק ישראלי ובנק זר

חברה המעניקה שירותי תיווך פיננסי לחברה זרה (תושבת חוץ) גבתה עמלת תיווך בשל ביצוע עסקאות מט”ח בין שני גופים – בנק ישראלי ובנק זר. הסוגיה שבמחלוקת היתה, האם קמה לחברה זכאות למע”מ בשיעור אפס לפי סעיף 30(א)(5) לחוק מע”מ בגין מתן שירות לבנק הזר, או שמא מתקיים הסייג ששולל זכאות זו ככל שהשירות ניתן “… נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל״. נקבע כי אין מחלוקת שלגבי השירות שניתן לבנק הישראלי מוטלת חבות מע”מ בשיעור מלא. כן נקבע, כי ה”שירות” שהעניקה המערערת לכל צד בנפרד, משרת אינטרסים שונים במהותם, ומשכך לא מתקיים הסייג המנוי בחוק, ובגין עמלת השירות הנגבית מהבנק הזר יחול מע”מ בשיעור אפס. בנוסף, בית המשפט דחה את טענת מנהל מע”מ כי החלת הזכאות בנסיבות העניין לא עולה בקנה אחד עם תכלית החוק וקבע, כי לשון החוק עשויה לחול על מקרים בהם לא נדרש כל עידוד או סיוע בתחרות הבינלאומית.

ע”מ (מחוזי מרכז) 54320-04-18 י.ג.מ. השקעות בע”מ נ’ רשות המיסים – ביטול סיווג חברה כ”מוסד כספי”

מנהל מע”מ סיווג חברה ישראלית שכל עיסוקה הוא סחר בניירות ערך בחשבון ה”נוסטרו” שלה, כ”מוסד כספי”, מאחר שלטענתו היא עונה במאפייני פעילותה על הקבוע בסעיף 1(א)(3) לצו הקביעה בעניין “מוסד כספי”. בית המשפט קיבל את ערעור החברה וביטל את החלטת מנהל מע”מ לרישומה כ”מוסד כספי”. נקבע, כי על פי הפרשנות שיש לתת לסעיף 1(א)(3) לצו הקביעה, כל הגופים המוגדרים בצו הקביעה מעניקים שירותים לצד שלישי, וזאת בשונה מהמערערת. עוד נקבע, שהחלטת מנהל מע”מ סותרת את כוונת המחוקק וראוי כי מהלך מעין זה יעשה באמצעות תיקון חקיקה ולא בדרך של פרשנות חדשה לחוק.

שתפו את הפוסט הזה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב print
שיתוף ב email
סגירת תפריט