גבולות ההתערבות של מנהל מיסוי מקרקעין

גבולות ההתערבות של מנהל מיסוי מקרקעין בית המשפט העליון בלם את התערבותו של מנהל מיסוי מקרקעין בהסכם אליו הגיעה עמותת ישיבת ויז'ניץ עם עיריית ירושלים והועדה המקומית ירושלים, אודות הפיצוי המגיע לעמותה עקב הפקעת מקרקעין שהיו בבעלותה ופגיעה בשווי נכסיה. הסכם הפיצויים שנחתם בין העמותה לעירייה מנה את רכיבי הפיצוי השונים להם זכאית היתה העמותה, ואולם לא הצמיד את סכום הפיצוי לכל רכיב, כי אם קבע סכום פיצוי כולל. מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים טען, כי יש לחלק את רכיבי הפיצוי באופן אשר יש בו כדי להביא לחבות במס שבח גבוהה מזו אשר טענה העמותה. לדידו של המנהל, יש לקחת בחשבון בפרשנות ההסכם עם העירייה תוכניות קודמות שחלו על המקרקעין, תקופת התיישנות שחלה על חלק מהפיצוי וכן יש לראות בחלק מן המקרקעין ככאלה שנמכרו במכירה מרצון מהעמותה לעירייה, ולא כאלו שהועברו לעירייה במסגרת הפקעה. בית המשפט העליון דחה פרשנות זו של המנהל. בית המשפט קבע כי על ההסכם חלה חזקת הכשרות והחוקיות של מעשי הרשות המקומית, וכי חזקה כי ההסכמות אותן עיגנה בהסכם מול העמותה הנן ענייניות ומשקפות את רצונה. זאת, בפרט מקום בו העירייה לוותה ביעוץ משפטי והיתה סלולה בפניה הדרך להעלות טענות שונות, כגון התיישנות. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הוכח, כי הסכום הכולל המצוין בהסכם נסמך על חוות דעת שמאית שניתנה לעירייה ובה קיים פירוט של ראשי הפיצוי ופירוט זה תואם את לשון ההסכם. בית המשפט מסכם וקובע, כי מנהל מיסוי מקרקעין התיימר להיכנס בנעליהן של העירייה והועדה המקומית, להעלות את כל הטענות האפשרויות שהן יכולות היו להעלות, ולקבוע את דין המס על פי הן, וזאת למרות שההסכם משקף מהות כלכלית ולא שרירותית. משכך, יש לראות במנהל משום "גורם זר מתערב" ולמנוע ממנו לקבוע שומה שאינה תואמת את המציאות ההסכמית. בהקשר זה נזכיר, כי לדעתנו, לצרכי מיסוי מקרקעין, יש להצטייד בחוות דעת שמאית, הקובעת מהו גובה הפיצוי בגין הפגיעה בערכם של המקרקעין עקב ההפקעה הצפויה ומהו גובה הפיצוי בגין ההפקעה עצמה, ואולם בהסכם מול הרשות המקומית נכון לצרף בין שני הפיצויים, ולהתייחס לפיצוי כולו ככזה אשר ניתן בגין הפקעה, ובהתאם לחייבו במס שבח. כך, מקבל הפיצוי יהיה זכאי לזיכוי בשיעור של 50% מהמס, בהתאם להוראת סעיף 48ג לחוק. זאת ועוד, סיווג הפיצוי כולו כחייב במס שבח יוביל לכך שחבות המס בגינו תהא רק בעת קבלת הפיצוי בפועל בידי הנישום, ולא קודם לכן. ניתן לטעון כי גישת צירוף שני סוגי הפיצוי לצרכי החבות במס שבח תואמת את הגישה הכללית העולה מן הפסיקה, לרבות פסק הדין בעניין ישיבת ויז'ניץ, לפיה, בעת מיסויים של פיצויי ירידת ערך עקב הפקעה ופיצויי הפקעה יש לחתור להוגנות, לצדק ולצמצום הפגיעה בפרט עקב פעולה הנכפית עליו.]]>

שתפו את הפוסט הזה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב print
שיתוף ב email
סגירת תפריט