מיסוי מקרקעין
זכות לא ברורה להארכת חכירה אינה מקימה חבות במס רכישה – ו"ע 44200-02-23 חוות רוח אלוני הבשן – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין טבריה + ו"ע 44227-02-23 חוות רוח אודם – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מנהל מס שבח טבריה
בשני המקרים, שנדונו בנפרד אך בהתבסס על נסיבות חוזיות זהות, התקשרו הנישומות עם רשות מקרקעי ישראל בהסכם פיתוח והסכם חכירה ל-24 שנה ו-11 חודשים להקמת מתקן ייצור חשמל באמצעות טורבינות רוח. רשות המסים קבעה כי מדובר ברכישת זכות במקרקעין כהגדרתה בחוק, מאחר שלשיטתה קיימת אופציה להארכת תקופת החכירה מעל 25 שנים, החייבת במס רכישה.
ועדת הערר דחתה את עמדת הרשות – נקבע כי ההסכמים לא הקנו לנישומות זכות משפטית אכיפה להארכת החכירה, אלא אפשרות תיאורטית התלויה ברצון רשות מקרקעי ישראל ובתנאים נוספים. הוועדה קבעה כי פרשנות מרחיבה מדי של סעיפי אופציה תסכל את תכלית החקיקה, ותוביל לחיוב מס על סמך ציפיות בלבד. הודגש כי זכות להארכה חייבת להיות ברורה, חד משמעית ובעלת תוקף משפטי אכיף. בהיעדר זכות קנויה כאמור, התקופה אינה עולה על 25 שנים ולפיכך לא קמה חבות במס רכישה.
מעמדן המיסויי של דירות שנפגעו מטילים או רעידת אדמה לעניין פרוייקטי התחדשות עירונית – הבהרת רשות המיסים מיום 26.06.25
בעקבות מבצע "עם כלביא", רשות המסים פרסמה הבהרה לעמדתה בהחלטת מיסוי 6005/24: גם כאשר בניין נהרס או הפך לבלתי ראוי למגורים בשל אירועים חיצוניים בלתי צפויים (כגון פגיעת טילים או רעידת אדמה) – ניתן להמשיך לראות בזכויות שנותרו כ"יחידת מגורים" לצורך קבלת פטור ממס בפרויקטים של התחדשות עירונית (פינוי-בינוי או תמ"א 38). העמדה תחול גם על נכסים מסחריים, ובכפוף לעמידה ביתר תנאי החוק ולחתימה על הסכם מכר מול יזם בפרק זמן סביר ממועד ההריסה.
אותה הגברת בשינוי אדרת – סעיף 104 לפקודה אינו שולל את הפטור לפי סעיף 62 לחוק – ו"ע 53364-04-22 איריס ארבטמן נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה
הורים העבירו זכויות במקרקעין לארבעת ילדיהם, ולאחר מכן חלק מהזכויות הועבר חזרה לאם. בהמשך, האם והילדים העבירו את כל הזכויות לחברה בבעלותם במסגרת עסקה לפי סעיף 104 לפקודת מס הכנסה, ובעקבות כך הוקצו מניות בחברה לכל אחד מהם. בשלב מאוחר יותר, העבירה האם את המניות שהוקצו לה לילדיה, ללא תמורה. בהמשך, גם הילדים חילקו ביניהם את יתרת המניות לצורך הסדרת הבעלות.
רשות המסים הכירה בפטור ממס שבח לפי סעיף 62 לחוק מיסוי מקרקעין רק ביחס למניות שהאם העבירה לילדיה, אך סירבה להחיל את הפטור על המניות שהועברו בין האחים, בטענה כי אלו אינן זכויות שהתקבלו ישירות מההורים, אלא נובעות מהקצאה לפי סעיף 104. ועדת הערר דחתה את העמדה הזו באופן חד משמעי, וקבעה כי סעיף 104 שומר על רציפות הזכות, וכי גם מניות שהוקצו בגין מקרקעין שהועברו מההורים, משקפות זכויות שמקורן בהם. לכן, גם העברתן בין אחים חוסה תחת הפטור המשפחתי שבסעיף 62.
הוועדה גם מתחה ביקורת על התנהלות המשיב, שקבע את החלטתו בהשגה באיחור וניסה לטעון כי שידור ההחלטה לבית הדפוס מהווה "מתן החלטה". נקבע כי כל עוד ההחלטה לא נמסרה לנישומים – לא ניתנה כדין, ויש לראות את ההשגה כאילו התקבלה. בכך חיזקה הוועדה את ההלכות בעניין פיקוח שיפוטי על עמידת רשות המסים במועדים הקבועים בחוק.
לא כל שופט עם ניסיון ברשות המסים חייב לפסול את עצמו – ו"ע 77561-09-24 הלינה חנה גוהר נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב
ערר זה עניינו בפסילת השופטת הדנה בהליך בטענה שבעברה כמנהלת מיסוי מקרקעין תל אביב, הייתה מעורבת בגיבוש העמדה שבבסיס השומה. הנישומה טענה שהשופטת "ננעלה" על עמדתה כבר בדיון קדם משפט, ושהיכרותה עם המדיניות כשכיהנה ברשות יוצרת ניגוד עניינים אישי.
הוועדה דחתה את הבקשה בנחרצות וקבעה: התבטאות שיפוטית בקדם משפט, גם אם ברורה – אינה עילה לפסלות; תפקיד קודם ברשות אינו מונע ישיבה בדין, כל עוד השופט לא היה מעורב אישית בתיק; וגם לגופו של עניין – השומה שעל הפרק היא מס שבח, בעוד שכבוד השופטת כיהנה בתקופת הוצאת שומת מס הרכישה בלבד.
מס רכישה לעולה חדש: הבנייה מתעכבת – החוק מתגמש – ו"ע 22899-10-22 בוני אייזלער נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים
הנישומה, אלמנה בת 73, רכשה דירה "על הנייר" עוד בהיותה תושבת ארה"ב. עלייתה לארץ בפועל התעכבה עקב עיכוב בבניית הדירה, שנגרם בשל מגפת הקורונה, והדירה נמסרה כעבור למעלה משלוש שנים. רשות המסים דחתה את בקשתה לפטור משום שחלפה התקופה הקבועה בחוק.
הוועדה קיבלה את הערר וקבעה שיש למנות את התקופות לקבלת הפטור לא ממועד חתימת ההסכם, אלא ממועד סיום הבנייה בפועל שכן זו מטרת החקיקה – לאפשר לעולה לרכוש דירה גם כאשר היא נבנית, מבלי להפסיד את ההטבות בשל עיכובים לא צפויים. עוד נקבע כי יש להתחשב במגבלות הקורונה באופן שהתקופה שנבעה מהן לא תיספר במניין הימים הקבועים בחוק, ושיש למנהל סמכות להאריך מועדים מהותיים מכוח סעיף 107 לחוק.
מס הכנסה
ביטול פסק דין בהיעדר הגנה – ע"מ 11426-02-25 טולדנו נ' מס הכנסה – פקיד שומה ת"א 3
פקיד השומה החליט לגבות מס מהנישום לפי סעיף 119א לפקודה העוסק בגביית מס בנסיבות מיוחדות. הנישום הגיש השגה מכוח סעיף 119א(ו) לפקודה, ולאחר שחלפה שנה ללא מתן החלטה, עתר לבית המשפט לקבלת ההשגה. משלא הגיש פקיד השומה תשובה ו/או נימוקי ערעור, ניתן כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה. כעבור שבועיים לערך, פנה פקיד השומה בבקשה לביטול פסק הדין, בטענה שמדובר בתקלה שנגרמה בנסיבות חריגות ובתום לב.
בית המשפט קבע כי במסגרת ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, על פי שיקול דעת בית משפט הוא נדרש לשקול שני שיקולים מנחים: סיבת המחדל וסיכויי ההגנה של מבקש הביטול. בית המשפט קיבל את בקשת הביטול – נקבע כי מדובר במחדל שנבע מטעות בתום לב ובאיחור לא מהותי; לעניין סיכוי ההגנה, נקבע כי המחוקק בחר להחיל מועדים רק על הנישום ולא קבע מסגרת זמנים להחלטה בהשגה. אילו המחוקק היה מעוניין לקצוב זמנים גם למתן החלטה בהשגה, הוא היה עושה זאת באופן מפורש.
עם זאת, נקבע כי על פקיד השומה להחליט בהשגה באופן מיידי וללא דיחוי, ויש להעניק משקל לאיחור הממושך בהחלטה כשתידון ההשגה על החלטת פקיד השומה.
חיוב פקיד השומה להנפקת אישור לקיזוז הפסד הון ודחיית בקשתו לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה – ע"מ 37592-01-25 דוד ציביאק נ' פקיד שומה חולון
הנישום הגיש ערעור בגין סירובו של פקיד השומה להנפיק אישור על הפסד הון לשם קיזוזו כנגד שבח שנוצר ממכירת נכס. פקיד השומה לא השיב לערעור, וניתן כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה. כעבור שלושה ימים, הגיש פקיד השומה בקשה לביטול פסק הדין בהיעדר הגנה, בטענה לתקלה שנגרמה בנסיבות חריגות ובתום לב.
לגופו של עניין, טען פקיד השומה כי ללא הגשת דוח מס לשנים הרלוונטיות, לא ניתן לאשר את ההפסד או לדעת האם נוצל. לטענת הנישום, פקיד השומה כבר הנפיק את האישור על קיומו של הפסד הון בזמן אמת בדמות הסכם עם פקיד השומה המאשר את הפסד ההון. לגבי ניצול ההפסד, בהיעדר דוחות ממועד ההכרה בהפסד ההון, לא היה ביכולתו של הנישום לנצל את ההפסד כאמור.
בית המשפט דחה את בקשת פקיד השומה לביטול פסק הדין – נקבע כי פקיד השומה החליט על דעת עצמו שלא להשיב לערעור, ואין מדובר בטעות בתום לב, אלא בהיעדר נימוק קונקרטי או בזלזול בהליך ובבית המשפט, ודי בכך בכדי לדחות את הבקשה. לעניין סיכוי ההגנה של פקיד השומה, שהוא השיקול המרכזי – לאור ההסכם שקובע את הפסד ההון אין צורך בהגשת דוח שתכליתו קביעת ההפסד. לעניין הגשת דוחות בשנים הבאות, סעיף 92(ב) לפקודה קובע כי יש להגיש דוח לשנה שבה נוצר ההפסד ולא לשנים העוקבות. בנוסף, לא ניתן לנצל הפסד הון בשנים העוקבות להסכם שלא במסגרת הגשת דוחות או על פי אישור לקיזוז הפסדים מפקיד השומה. אם פקיד השומה לא מכיר בניצול של ההפסד, הרי שהוא לא נוצל.
דחיית תובענה ייצוגית בעניין מועד תשלום מס יסף תוך פסיקת גמול לתובע הייצוגי ובא כוחו – ת"צ 30918-03-24 אלכסנדר שפיר נ' רשות המיסים בישראל
עניינה של הבקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד רשות המסים בטענה כי למרות שלפי פקודת מס הכנסה המועד לתשלום מס יסף הוא בתום שנת המס (למעט ביחס להכנסה גבוהה שמקורה במשכורת או כשכר עבודה), רשות המסים גובה מס יסף בגין רווח הון במועד תשלום מקדמת המס בגין רווח ההון, ובמקרה של תשלום מקדמת מס רווח הון ביתר, אף מקזזת את סכום מס היסף שנגבה על ידה בניגוד לדין, בתוך שנת המס, מהסכום לחישוב הפרשי ההצמדה והריבית על מקדמת מס רווח ההון ששולמה ביתר.
בעקבות הגשת הבקשה, הודיעה רשות המסים כי תחדל מהגבייה. בהתאם, נדחתה הבקשה לאישור, אך זאת תוך פסיקת שכ"ט לתובע הייצוגי ולב"כ בסך של 80,000 ₪ ו-235,000 ₪, בהתאמה.
החלטת מיסוי מס' 7717/25 – קביעת "מפעל תעשייתי" ו"חברה תעשייתית" בהתאם לחוק עידוד התעשייה (מיסים), התשכ"ט-1969, במקרה של החזקה בזכויות בשותפות
עניינה של ההחלטה בבקשתה של חברה, העוסקת בייצור חשמל באמצעות שותפויות המוחזקות על ידה, להכרה בחברה ובשותפויות כ"חברה תעשייתית", בהתאם לחוק עידוד התעשייה (מיסים), התשכ"ט-1969 (להלן: "החוק").
הקמת מתקני ייצור החשמל, לרבות הייזום, הניהול והמימון, מתבצעת על ידי החברה, ואילו הפעלת המתקנים מבוצעת באמצעות השותפויות. לחברה הכנסות מייצור חשמל, משירותי הקמה, ניהול ותפעול (הניתנים לשותפויות המוחזקות על ידה בלבד), וכן הכנסות מימון. כל השותפויות מחזיקות במתקנים פעילים לייצור חשמל.
במסגרת ההחלטה, התבקשה רשות המיסים לאשר, בין היתר, כי לחברה והשותפויות המפעילות את המתקנים לייצור חשמל ישנו "מפעל תעשייתי", הפעילות של השותפויות תיחשבנה כחלק מפעילות החברה לצורך העמידה בתנאים של "מפעל תעשייתי" ו"חברה תעשייתית", וכי הכנסות החברה משירותי הקמה, ניהול ותפעול לא תילקחנה בחשבון לצורך עמידה בתנאי החוק.
נקבע כי מתקני ייצור החשמל מהווים "מפעל תעשייתי", וכי יראו את מפעלי ייצור החשמל כחלק מהפעילות הייצורית של החברה, לצורך בחינת היותה "מפעל תעשייתי" ו"חברה תעשייתית". עם זאת, ההכרה הותנתה בין היתר בכך שעיקר הפעילות של החברה והשותפויות יהא מייצור חשמל.
עיקר הפעילות היצרנית תקבע רק אם עלויות ייצור והפקת החשמל של כל מפעל לא יפחתו משיעור של 75% מסך העלויות השוטפות של המפעל והכנסות של כל מפעל מייצור והפקת חשמל לא תפחתנה משיעור של 90% מהכנסותיה.
לצורך עמידת החברה בתנאי ההכנסות נקבע כי הכנסותיה של החברה בגין מתן שירותי הקמה, ניהול ותפעול לא תילקחנה בחשבון לצרכי העמידה בחוק ובגין הכנסות המימון יחולו תקנות עידוד התעשיה (מסים) (הנסיבות שבהן ימשיכו לראות חברה כחברה תעשייתית – הכנסות מסוימות), התשמ"ו-1986. החלטת המיסוי כוללת תנאים ומגבלות נוספים.
החזר דמי ביטוח בשל ניתוק תושבות – ב"ל 18389-08-21 זנדר נ' המוסד לביטוח לאומי
לצורך הכרעה בתביעה, נדרש בית הדין לקביעת תושבותם של בני זוג, אזרחי ישראל, ששהו באירלנד מאוגוסט 2018 ועד חזרתם לישראל בשנת 2021 בשל משבר הקורונה. במהלך השהייה בחו"ל, שילמו התובעים דמי ביטוח מינימאליים, וזאת לבקשתם ולצורך שמירה על זכויותיהם. עם שובם ארצה, דרש המוסד לביטוח לאומי תשלום בגין הכנסותיהם של התובעים בחו"ל ואף הטיל עיקולים על נכסיהם. הצדדים הגיעו להסדר תשלומים, אך במקביל הוגשה תביעה להשבת התשלומים בטענה כי בתקופה הרלוונטית התובעים לא היו תושבי ישראל.
בית הדין קיבל את התביעה וקבע כי על המוסד לביטוח לאומי להשיב לתובעים את דמי הביטוח ששילמו החל משנת 2019 ועד למועד חזרתם. נקבע כי בהיבט האובייקטיבי, ועל אף התקופה הקצרה יחסית, התובעים ניתקו את הקשר הפיזי שלהם לישראל ולא היה בכוונתם לשוב ארצה, בין היתר לאור רכישת דירה באירלנד וסיום חוזה השכירות בישראל ומכירת רכבם בישראל. בהיבט הסובייקטיבי, נמצא כי מרכז חייהם של הנישומים היה באירלנד – שהותם בישראל הייתה לפרקי זמן סבירים ואף בחלקם לצרכי עבודה, הם לא קיבלו טיפול רפואי בישראל (למעט חיסון קורונה), ואין בתשלום דמי ביטוח כשלעצמו בכדי להעיד על היותם תושבי ישראל.
מע"מ
ניכוי מס תשומות בגין הסעות עובדים, בניית שטחי פנאי, ייעוץ פנסיוני לעובדים ושירותי רו"ח – ע"מ 10835-01-22 מובילאיי טכנולוגיות ראיה בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ירושלים
בית המשפט המחוזי דן בערעור שהגישה העוסקת בעקבות שומות מס תשומות שהוציא לה מנהל מע"מ בשנת 2020, בגין הוצאות שונות של העוסקת. המחלוקת התמקדה בניכוי מס תשומות לפי תקנה 15א לתקנות מע"מ, בנוגע להוצאות הכרוכות בהסעות עובדים, בניית שטחי פנאי כחלק מהמבנה החדש בהר חוצבים, ייעוץ פנסיוני לעובדים ושירותי רואי חשבון.
בנוגע להסעות עובדים ממקומות, כגון: תל אביב, רמת גן ואשדוד למשרדי החברה בירושלים, נטען על ידי העוסקת כי אלה נחוצות להבטחת נוכחות עובדים במיקום עבודה מרוחק ממגוריהם הקבוע. נקבע כי לאור קיומה של תחבורה ציבורית זמינה, ומאחר שההסעות נועדו לשרת בעיקר את נוחות העובדים, יש להתייחס לעלויות הנובעות ממימון ההסעות כ"הטבה לעובד" שהמע"מ בגינה אסור בניכוי.
באשר לתשומות הקשורות לבניית שטחי הפנאי (חדר כושר, חדר מוזיקה ומתחם ספא), נקבע כי הם חלק בלתי נפרד ממבנה המשרדים ולא הטבה אישית, ולכן אושר ניכוי התשומות, כפי שנקבע לאחרונה בהלכת "אמדוקס".
לעומת זאת, הוצאות על ייעוץ פנסיוני לעובדים לא הותרו בניכוי, לאור הקביעה כי השירות ניתן לטובת העובדים באופן אישי, ללא תועלת עסקית ישירה לחברה.
בנוגע לשירותי רואי חשבון, שמנהל מע"מ טען כי הם קשורים לבדיקת נאותות שנערכה לפני רכישת מניותיה של העוסקת בשנת 2017 (עסקה שאינה חייבת במע"מ), נקבע כי השירותים לא כללו בדיקת נאותות אלא הכנת ניירות עבודה עבור העוסקת לקראת בדיקת נאותות חיצונית, ולכן ניכוי התשומות אושר.