מיסוי מקרקעין
הליך תלוי ועומד אינו מהווה "סיבה מספקת" להארכת מועד לתיקון שומה
העוררות הגישו בקשות להארכת מועד להגשת בקשות לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין ("החוק"), ביחס לשומות עצמיות שהוגשו לאחר זכייתן במכרזי "מחיר למשתכן", בטענה כי נפלה בהן טעות משפטית. שכן, לשיטתן הן לא רכשו "זכות במקרקעין" ולכן לא היו חייבות במס רכישה (לאור פס"ד אשדר). לטענתן, קיומו של הליך תלוי ועומד באותה סוגיה מהווה "סיבה מספקת" להארכת מועד לפי סעיף 107 לחוק.
ועדת הערר דחתה את העררים וקבעה כי העוררות לא הצביעו על טעם ענייני לאיחור. עוד נקבע כי אי-ידיעה על המחלוקת המשפטית או טעות של יועצים, אינן כשלעצמן "סיבה מספקת" להארכת מועד. בנוסף נקבע, כי הליך תלוי ועומד עשוי להצדיק הארכה רק בנסיבות מצומצמות, כאשר מדובר באותם צדדים ובזיקה ישירה העשויה לייתר את ההליך.
ו״ע 33538-09-22 פסגות זיו השקעות ופיתוח (1993) בע״מ נ׳ מנהל מיסוי מקרקעין; ו״ע 43568-05-24 טריסון יזום ובניה בע״מ נ׳ מנהל מיסוי מקרקעין; ו״ע 32919-06-23 אבני דרך ישוב הארץ בע״מ נ׳ מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים; ו״ע 60414-09-22 אורון נדל״ן בע״מ נ׳ מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים, ניתן ביום 4.5.2026.
מס הכנסה
טיוטת תקנות מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית
ביום 27 באפריל 2026, פורסמה טיוטת תקנות מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית, התשפ״ו-2026, שנועדה להשלים את יישום חוק מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית, התשפ״ו-2025, בהתאם לכללי ה-GloBE במסגרת פרויקט Pillar 2 של ה-OECD. טיוטת התקנות מבקשת לעגן בדין הישראלי מנגנונים שנכללו בפרשנות המאוחדת לכללים ובהנחיות המנהליות של ה-OECD, אך לא נקלטו בדין הישראלי באופן אוטומטי באמצעות מנגנון ההפניה שבחוק. בין היתר, הטיוטה כוללת הוראות בדבר נמל מבטחים זמני לתקופת המעבר המבוסס על דוח בין-מדינתי כשיר, נמל מבטחים קבוע ביחס לישות משתתפת לא מהותית, וכן שורה של בחירות שנועדו לפשט את אופן יישום כללי ה- GloBE בישראל. בנוסף, הטיוטה כוללת הוראות בדבר המרת מטבע ותחילת התקנות.
טיוטת תקנות מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית, התשפ״ו-2026, פורסמה ביום 27.4.2026.
בג״ץ דחה את העתירות נגד חוק מיסוי רווחים לא מחולקים
ביום 3 במאי 2026, דחה בית המשפט העליון בשבתו כבג״ץ שתי עתירות שהופנו נגד חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ״ה-2024, הידוע גם כתיקון מס׳ 277 לפקודת מס הכנסה. החוק קובע שני הסדרים מרכזיים ביחס לחברות מעטים: הרחבת המקרים שבהם ניתן לייחס את הכנסת החברה לבעלי המניות לפי סעיף 62א לפקודה; וכן הטלת מס בשיעור של 2% על רווחים עודפים שלא חולקו. העותרים טענו, בין היתר, כי ההסדרים פוגעים בזכויות יסוד, חלים באופן רחב מדי על חברות שאינן חברות ארנק, כוללים מבחנים שרירותיים ואף בעלי תחולה רטרואקטיבית. בית המשפט דחה את הטענות וקבע כי החוק נועד להתמודד עם ניצול לרעה של המודל הדו-שלבי למיסוי חברות, כי למחוקק נתון מרחב תמרון רחב בעיצוב חקיקת מס, וכי אין מדובר בהסדר רטרואקטיבי המצדיק התערבות. עוד נקבע כי לא הונחה תשתית מספקת לפגיעה בזכויות חוקתיות מוגנות המצדיקה התערבות, וכי גם בהנחה שקיימת פגיעה מסוימת בזכות הקניין, ההסדר עומד במבחני המידתיות. בית המשפט הוסיף וקבע כי החלת ההסדר על חברות מעטים אינה שרירותית, וכי החוק כולל מנגנונים שנועדו להבחין בין חברות ארנק לבין חברות מעטים אחרות, ובין רווחים עודפים שאין הצדקה להותירם בחברה לבין רווחים המשמשים או צפויים לשמש להרחבת פעילותה הריאלית.
בג״ץ 35810-08-25 איגוד המייצגים ע״ר ואח׳ נ׳ כנסת ישראל ואח׳; בג״ץ 6251-11-25 בניני רובינשטיין בע״מ ואח׳ נ׳ כנסת ישראל ואח׳, ניתן ביום 3.5.2026.
דחיית תובענה ייצוגית נגד רשות המסים בגין עיצומים כספיים והליכי גבייה
ביום 23 באפריל 2026, קיבל בית המשפט העליון את ערעור רשות המסים על פסק דין שעסק בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בעניין הטלת עיצומים כספיים ונקיטה בהליכי גבייה כלפי נישומים שלא הגישו דוחות מס במועד. הבקשה התבססה, בין היתר, על טענות שלפיהן רשות המסים הטילה עיצומים כספיים בשיהוי ונקטה הליכי גבייה מבלי שנשלחו או התקבלו התראות כדין. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת האישור בעקבות הודעת רשות המסים כי חדלה מן ההתנהלות שנדונה בבקשה, אך פסק לתובע המייצג גמול בסך 25,000 ש״ח ולבא כוחו שכר טרחה בסך 550,000 ש״ח. בית המשפט העליון ביטל את פסיקת הגמול ושכר הטרחה, וקבע כי בנסיבות העניין לא התקיימה הצדקה לפסיקתם. עוד נקבע בדעת רוב כי עיצומים כספיים אינם נמנים עם סוגי התשלומים שביחס אליהם ניתן להגיש נגד רשות תובענה ייצוגית להשבת סכומים שנגבו שלא כדין, וכי גם ביחס לטענות בדבר היעדר התראה ונקיטה בהליכי גבייה לא הוכחה גבייה שלא כדין המצדיקה את אישור התובענה. פסק הדין מדגיש כי שינוי התנהלות מצד רשות ציבורית אינו מלמד כשלעצמו כי פעולתה הקודמת הייתה שלא כדין, ואין בו לבדו כדי להצדיק פסיקת גמול ושכר טרחה. לשם כך יש לבחון, בין היתר, את הקשר הסיבתי בין ההליך לבין השינוי, את תרומת ההליך ואת התועלת הציבורית שנוצרה בפועל.
ע״א 665/23, ע״א 665-1/23 מדינת ישראל – רשות המסים נ׳ עודד כהנא, ניתן ביום 23.4.2026.
חברת בית ומחילת חוב בהעברת נכס בין חברות אחיות
ביום 27 באפריל 2026, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשלושה ערעורי מס שאוחדו, אשר עסקו בסיווגה של חברה כחברת בית לפי סעיף 64 לפקודה בנוסחו לפני תיקון 245, בהשלכות המס של העברת מקרקעין ללא תמורה בין חברות אחיות לפי סעיף 104ב(ו) לפקודה, ובקנס גירעון. בית המשפט דחה את טענת הנישומים כי החברה היתה חברת בית בשנת המס 2015, לאחר שקבע כי לא די בכוונה להשכיר בניינים בעתיד, וכי לצורך סיווג חברה כחברת בית לפי סעיף 64 לפקודה נדרשת פעילות בפועל של החזקת בניינים והפקת הכנסות מהם. בעניינה של החברה נקבע כי היא לא הפיקה הכנסות מהשכרת בניינים, לא קיימה פעילות בפועל של החזקת בניינים, וכי המגרש נמכר כאשר המבנים שעליו עדיין היו בשלבי בנייה. בהתאם, השבח ממכירת המגרש חויב במס חברות, לא יוחס ישירות לבעלי המניות והחלוקה לבעלי המניות נותרה חייבת במס כדיבידנד. לצד זאת, בית המשפט קיבל את הערעור ביחס לקביעה של הכנסה ממחילת חוב, וקבע כי כאשר נכס מועבר ללא תמורה בין חברות אחיות לפי סעיף 104ב(ו) לפקודה, עצם העובדה שלא שולמה תמורה לחברה המעבירה אינו יוצר חוב של החברה המקבלת כלפיה, לכן, לא ניתן היה לראות באי פירעון של חוב כזה, שלא נוצר מלכתחילה, כהכנסה ממחילת חוב לפי סעיף 3(ב) לפקודה. בית המשפט ציין כי העברה כאמור עשויה לעורר שאלות מיסוי במישור אחר, ובפרט במישור בעלי המניות, אולם השומה שנקבעה לא התבססה על מישור זה. עוד נקבע כי אין להטיל קנס גירעון, מאחר שהמחלוקת בעניין חברת הבית הייתה מחלוקת כנה שמקורה בעמדה לגיטימית של הנישומים.
ע״מ 43029-12-21, ע״מ 43067-12-21, ע״מ 43121-12-21 ברוך קוגן ואח׳ נ׳ פקיד שומה אשקלון, ניתן ביום 27.4.2026.
ייצוא עקיף לפי חוק העידוד: מתי משטחי עץ ייחשבו רכיב במוצר סופי
ביום 10 בספטמבר 2025, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בערעור שעסק בשאלה האם משטחי עץ שמייצרת חברה ישראלית עבור לקוחות המייצאים את מוצריהם לחו״ל מהווים "רכיב" ב"מוצר סופי", באופן הרלוונטי להטבות מס כמפעל מועדף לפי חוק לעידוד השקעות הון. סיווג המשטחים היה רלוונטי לצורך בחינת עמידת החברה בתנאי מפעל בר-תחרות, שכן הכרה בהם כרכיב במוצר הסופי עשויה לאפשר להביא בחשבון את מכירתם ללקוחות המייצאים במסגרת מבחן הייצוא העקיף לפי חוק לעידוד השקעות הון. בית המשפט קבע כי יש לבחון את השאלה לפי מבחן מהותי, המתמקד בתפקיד שממלא המשטח ביחס למוצר המיוצא. נקבע כי אין די בכך שהמשטח נוסף לאחר שהמוצר יצא מפס הייצור כדי לשלול את סיווגו כרכיב במוצר הסופי, אך מנגד אין די בכך שהיצואן והלקוח הסופי הסכימו שהמוצר יסופק על גבי המשטח, או שהמכירה מותנית בכך, כדי להכיר במשטח כרכיב כאמור. עוד נקבע כי לא כל אמצעי אריזה, שינוע או הובלה ייחשב כרכיב במוצר הסופי, וכי הצהרות הלקוחות הן תנאי הכרחי אך לא מספיק, ויש לבחון מבחינה מהותית אם המשטחים אכן מהווים חלק מהמוצר הסופי. בהתאם, הערעור התקבל באופן חלקי: משטחים המשמשים לאריזת מוצר גדול כמקשה אחת ומגיעים עם המוצר ללקוח הסופי הוכרו כרכיב במוצר הסופי, ואילו משטחים המשמשים להובלת חומרי גלם בכמויות גדולות סווגו כמוצר עצמאי שאינו מזכה בהטבות לפי החוק. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי ההכרה במשטחים למוצרים הגדולים כרכיב אינה קובעת סופית את מלוא זכאותה של הנישומה להטבות, וכי עליה לעמוד גם ביתר תנאי חוק העידוד ותקנותיו, לרבות תנאי היקף המכירות.
ע״מ 67436-05-22 משטחי דקל 55 בע״מ נ׳ פקיד שומה נתניה, ניתן ביום 10.9.2025.
מע"מ
טיוטת תקנות מס ערך מוסף (תיקון), התשפ״ו–2026, (להלן: "טיוטת תיקון תקנות מע"מ)
טיוטת תיקון תקנות מע"מ פורסמה בהמשך לתיקוני חקיקה ראשית שהוצעו במסגרת חוק התכנית הכלכלית לשנת 2025, אשר נועדו לעודד השקעות בענף ההייטק, לחזק את הסביבה העסקית בישראל ולהגביר את הוודאות המיסויית למשקיעים וקרנות השקעה. במסגרת תיקוני החקיקה הוצע להוסיף את סעיף 30(א)(20) לחוק מע״מ, הקובע מע״מ בשיעור אפס על דמי ניהול המיוחסים למשקיעי חוץ בקרנות השקעה, וכן לתקן את סעיף 31 לחוק כך שיחול פטור ממע״מ גם על "דמי הצלחה "המשולמים לשותף כללי בקרן השקעות.
בהתאם לכך, מוצע בטיוטת תיקון תקנות מע"מ להוסיף את תקנה 9ג לתקנות מע״מ, שלפיה דמי הצלחה יהיו פטורים ממע״מ, ואילו שירותי ניהול ודמי ניהול קבועים יחויבו במע״מ בשיעור אפס רק ביחס לחלקם של תושבי החוץ בקרן. בנוסף, מוצע לתקן את תקנה 12 לתקנות כך שהתנאים להחלת מע״מ בשיעור אפס יחולו גם לעניין סעיף 30(א)(20) המוצע לחוק.
טיוטת תקנות מס ערך מוסף (תיקון), התשפ"ו-2026.
בית המשפט המחוזי מרכז־לוד: פטור ממע"מ בבניין להשכרה יינתן רק לאחר 5 שנות השכרה בפועל
בפסק הדין בעניין מגדלי דוד משה בירושלים ייזום ופיתוח בע"מ נ' מנהל מע"מ נתניה קבע בית המשפט המחוזי מרכז־לוד כי מכירת בניין שאושר כ"בניין להשכרה" לפי חוק עידוד השקעות הון אינה זכאית לפטור ממע"מ, כאשר הבניין לא הושכר בפועל במשך חמש שנים טרם המכירה.
המערערת הקימה פרויקט מגורים וקיבלה אישור לבניין להשכרה. זמן קצר לאחר תחילת השכרת חלק מהדירות, מכרה את הבניין כולו לחברת "דירה להשכיר", שהתחייבה להמשיך בהשכרה בהתאם לחוק. החברה דיווחה על העסקה כפטורה ממע"מ מכוח סעיף 31(1א) לחוק מע"מ והשיבה את מס התשומות שניכתה, אולם מנהל מע"מ דחה את עמדתה והוציא שומת עסקאות של כ־13 מיליון ש"ח.
המחלוקת נסבה על פרשנות סעיף 31(1א) לחוק מע"מ בנוסחו טרם תיקון 59 משנת 2021. המערערת טענה כי גם מכירה לגורם שימשיך להשכיר את הדירות מזכה בפטור ע"פ הסעיף, וכי תיקון 59 רק הבהיר את הדין הקיים. מנגד, טענת מע"מ היא כי הפטור בסעיף לפי תיקון 59, חל רק כאשר המוכר עצמו השכיר את הדירות במשך חמש שנים לפחות לפני המכירה.
בית המשפט אימץ את עמדת מע"מ, וקבע כי לשון הסעיף ברורה: הפטור מותנה בכך שהבניין "היה מושכר במשך חמש שנים לפחות" טרם המכירה. עוד נקבע כי מדובר בבחירה מודעת של המחוקק להעניק את ההטבה המלאה לגורם המשכיר בפועל ולא לקבלן הבונה.
בנוסף נדחתה טענת המערערת לפטור חלופי לפי סעיף 31(4) לחוק מע"מ, מאחר שהחברה ניכתה לאורך השנים מס תשומות מתוך הנחה שמדובר בעסקה חייבת במע"מ, ורק בשלב מאוחר השיבה אותו לרשות המסים.
עם זאת, נקבע כי יש להשיב למערערת את מס התשומות שהחזירה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בדרך של קיזוז מהחיוב במע"מ.
ע"מ 32261-05-22 מגדלי דוד משה בירושלים – יזום ופתוח בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף נתיניה, ניתן ביום 28.1.2026.